האם אני עושה מספיק?

על אחת השאלות הכי אנושיות שיש

זו שאלה שלא פוסחת על אף אחד, גם לא על אנשים הכי מצליחים, גם לא על מי שיש לו כיוון ברור, עשייה מרשימה, או כאלה שאנחנו נושאים אליהם עיניים.

זו שאלה שחוזרת – לפעמים בלילה שקט, לפעמים בין פגישה אחת לשנייה, או ברגע שבו משהו בפנים מתכווץ, "האם אני עושה מספיק?"

היא עוטה צורות שונות. לפעמים זו השוואה למישהו אחר,לפעמים תחושת החמצה על מה שלא הספקתי, ולפעמים זה פשוט רגע פנימי שמעלה חשש שאולי לא מימשתי את הפוטנציאל, שאולי הייתי יכול יותר.

אבל דווקא הניסיון להחזיק תמיד עוד, הוא מה שלוקח מאיתנו את השקט וזו הנקודה שממנה אפשר להתחיל לשחרר.

לא או, אלא גם וגם

במשך שנים לימדו אותנו לחשוב שצריך לבחור, או להיות נוכחים, או להיות יעילים, או להתמסר לעשייה, או לשים גבולות.

אבל האמת היא שונה לגמרי. אפשר להיות 100% בעשייה, ו־100% BEING, באותו רגע. זו לא סתירה – זו דרך חיים.

אפשר לפעול מתוך נוכחות, אפשר ליצור מתוך חיבור, אפשר לקדם מטרות בלי לאבד את עצמנו תוך כדי. לא צריך לבחור בין להיות אדם חושב לבין אדם מרגיש, בין תנועה לבין שקט, בין הצלחה לבין חמלה.

וכשאנחנו שם – בנקודת החיבור הזו - העשייה מקבלת עומק אחר, משמעות אחרת וההוויה לא נשארת מאחור.

מה באמת עוצר אותנו?

לפעמים זו לא השאלה עצמה, אלא החשש שמאחוריה. חשש שלא יראו אותנו, שלא יעריכו את מה שעשינו שנישאר מאחור.

אבל מה אם המדד האמיתי אינו כמה עשינו, אלא איך חיינו תוך כדי? איך דיברנו לעצמנו, איך הקשבנו לאחרים, איך נשמנו ברגעים שבהם לא היה ברור מה הצעד הבא?

לשחרר את השאלה

כל עוד אנו טרודים בשאלה "האם אני עושה מספיק?", המיקוד נשאר על ההספק ולא על ההוויה. אך ההספק לעולם לא יהיה מספק אם איננו חשים נוכחים בעשייה שלנו.

השחרור מתחיל כשמבינים שהשאלה הזו – היא לא האמת, אלא רק תגובה אוטומטית של חשש, פחד, חינוך, או השוואה לאחרים.

כשמודעים לכך, ניתן לבחור מחדש. לא למהר יותר, אלא לחיות בצורה שונה.

כמה צעדים פשוטים כשעולה החשש

🔹 לעצור, לנשום, לשאול – "איך אני מרגיש עכשיו?"

🔹 לבדוק לא רק מה הספקתי, אלא איך הרגשתי תוך כדי.

🔹 לשים לב לאנרגיה שמובילה אותי – האם היא פחד או השראה?

🔹 להזכיר לעצמי, שגם מנוחה היא עשייה, גם נוכחות בשיחה היא תרומה, גם שתיקה היא פעולה.

🔹 ולפעמים – פשוט להודות בזה שהיום היה עמוס, ושאני עושה הכי טוב שאני יכול עכשיו.

דוגמה מחיי היום-יום

תארו לעצמכם את יעל, מנהלת בכירה בחברת הייטק, שהיא גם אם לילדים בתיכון ובגנים. יעל מסיימת יום עבודה ארוך, מפגישה לפגישה, ושוקעת בסקירות ובכתיבה עד שעות הלילה. היא מסמנת וי על משימה אחר משימה, אך כאשר היא מתיישבת עם בעלה וכוס יין, היא מגלה שהיא נזכרת ברגעים שעברו ללא תשומת לב – חיוך של ילד, שיחה קצרה עם חברה, נשימה עמוקה של בוקר. למרות ההישגים והפרויקטים המתקדמים, יעל מגלה שלבה אינו שבע, שהשמחה נמצאת רק בדברים הקטנים: להפסיק לעשות, להתחבר לעצמה, להרגיש.

רגע של חוכמה פשוטה

לעיתים, כל מה שדרוש הוא תזכורת קטנה, לא כל מעשה נמדד בתוצאה מידית ולא כל מסלול חייב להיראות מרשים מבחוץ כדי להיות משמעותי מבפנים.

"כל פעולה שמושרשת בהבנה פנימית, מחזקת את המסע לא פחות מההישגים עצמם." - מתוך הספר THE ONE

האמת והעוצמה נמצאות ברגע שבו אנחנו עוצרים, מרשים לעצמנו להיות, מרגישים את הביטחון שנבנה בתוכנו, ומגלים שיש בתוכנו את כל מה שצריך.

קריאה לפעולה

אני מזמין אותך לעצור לרגע, לפתוח יומן קטן ולכתוב שלוש פעולות פשוטות שעושות לך טוב – פעולות שמשלבות עשייה והוויה יחד. זה יכול להיות נשימה נוכחת, שיחת הכרת תודה, או פסק זמן להתבוננות בשקט. בכל בוקר לפני הכל, שאל את עצמך: "מה אני רוצה לעשות היום, ומה חשוב לי להיות בו זמנית?" ולפני השינה, חזור על השאלה הזו – כי דווקא השילוב בין שאלת העשייה לבין שאלת ההוויה יוצר את השינוי האמיתי.

אני מזמין אותך לשתף בתגובות את התובנות שלך, את הרגע שבו גילית משהו חדש על עצמך, או את הצעד הראשון שתעשה כדי להתגבר על החשש ולחיות מתוך הוויה. ניפגש כאן שוב בשבוע הבא עם נושא חדש, ונמשיך להעמיק במסע של עשייה והוויה יחד.