יש רגעים שבהם הלב מתרחב מעבר למה שיכולנו לדמיין. השחרור של החטופים הוא רגע כזה. רגע של שמחה טהורה, מהדהדת, שאי אפשר להכיל במילים. דמעות של הקלה, אהבה, ואמונה שהתעוררה מחדש – כמו נשימה שחוזרת אחרי זמן רב מדי של עצירה. אבל לצד השמחה הזו, עולה בלב גם תחושה עמוקה אחרת דיסוננס, כי לא מדובר רק בשחרור פיזי. אלו חטופים שחוזרים מהתופת, מאפלה שקשה לדמיין. והם מביאים איתם לא רק גוף, אלא נפש. לא רק תקווה, גם טראומה. ויש עדיין חטופים שעדיין לא אתנו. מול השמחה, מתעוררים כאב, פחד, עצב עמוק, ואפילו אשמה....

על גמישות הזהות, בחירה מודעת, והכוח לשנות את חיינו מבפנים החוצה אנחנו נוטים לחשוב שהזהות שלנו היא דבר קבוע. אנחנו "כאלה" , כי ככה גדלנו,...

נוכחות בהירה מאירה את הסביבה כשהתודעה שלנו בהירה – אנחנו לא צריכים להגיד דבר. עצם הנוכחות שלנו עושה את העבודה. האור לא חייב להיות רעשני...