השקט לא מרחיק – הוא מקרב

יש רגעים שבהם המילים נגמרות, ונשאר רק השקט.

פעם פחדתי מהרגעים האלו. שקט נראה לי כמו חלל ריק, כמו נתק,חשבתי שאם אני לא ממלא את המרחב בדיבור, בעשייה, במילים, משהו בי ייעלם. אבל עם השנים, גיליתי את ההפך.

השקט הוא לא ריק, הוא עומק.

השקט הוא לא סוף, הוא התחלה.

השקט לא מרחיק, הוא מקרב.

למה אנחנו כל כך מפחדים מהשקט?

כי בשקט אין הסחות, אין רעש שיסתיר את הפחדים, אין דמויות, תפקידים או מסכות.

יש רק אנחנו, עם עצמנו, עם הלב שלנו, עם הרגשות הלא פתורים, עם הכמיהות העמוקות, עם הפגיעות.

אבל דווקא שם, בתוך הדממה, נולדת אמת חדשה, בלי תיווך, בלי רעש, רק נוכחות.

וכשאנחנו באמת נוכחים, משהו מתרכך, משהו מתאפשר, מתרחש חיבור עמוק.

השקט שבין אנשים' הרגעים הכי חזקים שהיו לי עם אנשים, היו שקטים. כשהמילים כבר לא נדרשו, כשהעיניים אמרו הכל,

כשהלב ידע.

ראיתי את זה במפגשים עם תלמידים, עם בני משפחה, עם חברים למסע, כשהעזנו לשהות ברגע בלי למלא אותו, כשהסכמנו לנשום יחד, בלי למהר לפתרונות, נוצר מרחב,מרחב של אמת.

איך אפשר להתחבר דווקא מתוך שקט?

1. להקשיב באמת - לא למה שאנחנו רוצים להשיב, אלא למה שהשני מנסה לומר, או לא אומר בכלל. בסדנאות אני מבקש מהמשתתפים להתבונן זה בזה בדממה למשך שתי דקות.

רובם מרגישים בהתחלה אי נוחות, ואז קורה משהו.

משהו נפתח, המבט מתרכך. הם מספרים שזו הפעם הראשונה שהרגישו באמת שרואים אותם.

2. להתבונן - בלי לשפוט, בלי לתקן, בלי לנתח.

לתת לרגע להיות, גם אם הוא לא נעים, גם אם הוא מבלבל.רק ככה אנחנו נותנים לאמת הפנימית לצוף.

3. להיות - לא לעשות, לא לרוץ לתגובה, לא לרצות להרשים.

רק להיות, עם עצמנו, עם האחר, עם מה שיש.לפעמים, הנוכחות הפשוטה הזו היא הריפוי הגדול ביותר.

4. ליצור מרחבים של שקט ביומיום.

לפני שיחת טלפון, עצור ונשום.

לפני שאתה נכנס הביתה, תן רגע שקט.

לפני פגישה משמעותית, שחרר את הדחף למלא את הזמן בדיבור מיותר.

רבים מהמשתתפים בסדנאות מדווחים שדווקא רגעים של שקט יזום, אפילו חצי דקה, שינו את הדינמיקה במשפחה, בזוגיות, בצוות.

5. לזכור ששקט הוא שפה -שפת הלב, שפת הנוכחות.

לא כל דבר צריך להיאמר כדי שירגישו אותו.ומה קורה כשאנחנו באמת שקטים?

אנחנו חוזרים אל עצמנו, אל הנשימה, אל הלב, אל המרכז.

מתוך השקט, אנחנו שומעים את הקריאה הפנימית שלנו, מה חשוב לנו באמת, מה מיותר, מה הגיע הזמן לשחרר, ומה הגיע הזמן להזמין פנימה.

והאמת היא...שכל מערכת יחסים עמוקה, עם אחרים או עם עצמנו, זקוקה למרחב של שקט.

לא כשתיקה קרה,אלא כשדה פתוח של הקשבה,שקט שמכיל, שקט שמחבר, שקט שמאפשר.

שאלה אליך:

אם היית בוחר לא לדבר, רק להקשיב, לרגע אחד היום, מול אדם אחד חשוב בחייך...מה היית מגלה?