זיכרון חי בתוכנו - יום הזיכרון

ימים של זיכרון. הימים שבהם הלב מתכווץ קצת יותר, הנשימה נעשית איטית, וכל מילה נושאת בתוכה עומס של רגשות. הימים שבהם אנחנו עוצרים לא רק לזכור – אלא גם להרגיש. להרגיש את מה שנשאר פתוח, כואב, ומלא אהבה.

השנה, כמו בכל שנה – אבל הפעם אולי חזק יותר – הגעגוע אל אופיר וניצן הופך מוחשי.געגוע שלא מרפה. געגוע שמבקש מקום. געגוע שמצייר חיוך ודמעה באותה נשימה.

האנרגיה שלהם חיה בנו

יש משהו גדול מהחיים בזיכרון.כי כשאדם עוזב את גופו – האנרגיה שלו לא נכבית. היא משנה צורה, אבל לא נעלמת.אופיר וניצן – האנרגיה שלהם חיה בתוכנו.האהבה שלהם, הצחוק, החום, הדרך שבה ידעו להיות – כל אלה לא מתפוגגים. הם חיים בנוכחות שלנו, במחשבות, בהחלטות שאנחנו מקבלים, בכוחות שאנחנו מוצאים ברגעים הקשים. הם לא רק זיכרון – הם חלק פעיל מהווייתנו.

לשמוע אותם גם עכשיו

לפעמים, בתוך השקט, כשאנחנו עוצרים באמת – אפשר לשמוע אותם. משפט, חיוך, מילה שהם היו אומרים.תובנה שהייתה טיפוסית להם.רוח עדינה שמלטפת מבפנים ואומרת: "אנחנו איתכם. אנחנו חלק מכם."

אנחנו לא לבד.הקולות שלהם, האנרגיות שלהם – הם מדריכים פנימיים עכשיו.הם שם בכל פעם שאנחנו בוחרים לאהוב, להאמין, ליצור, למרות הכול.

מה המשמעות של יום הזיכרון באמת?

יום הזיכרון הוא לא רק טקס.הוא רגע של עצירה עמוקה בתוך החיים הרצים.רגע שבו אנחנו נותנים מקום לקדושת החיים והמוות יחד.רגע שבו אנחנו אומרים בקול ברור:" אנחנו זוכרים. אנחנו מכירים תודה. אנחנו מבינים את המחיר."

ביום הזה אנחנו לא רק מתאבלים – אנחנו גם בוחרים להמשיך לחיות מתוך מודעות.להמשיך עם אחריות, עם רגישות, עם הבנה שחיים הם מתנה יקרה ולא מובנת מאליה.

הייחודיות של זיכרון ועצמאות – יום אחרי יום

אין עוד מדינה בעולם שמניחה את יום הזיכרון ואת יום העצמאות זה אחר זה.מעבר חד, בלתי נתפס כמעט, בין כאב עמוק לבין שמחה גאה.וכאן טמונה העוצמה הישראלית, והעוצמה האנושית בכלל:היכולת לכבד את הכאב ולבחור בחיים. להרגיש את השכול בלי לאבד את התקווה.לכבד את הדמעות – ובאותו זמן לבנות עתיד.

אולי אין דרך אחרת להבין באמת את המשמעות של עצמאות – בלי להבין קודם מה המחיר שלה.אולי רק אחרי דקה דומייה אמיתית – אפשר לרקוד באמת את הריקוד של החיים.

הגעגוע שנשאר – והאור שלא נכבה

הגעגוע לאופיר ולניצן לא ייעלם. הוא ימשיך ללוות. להחסיר פעימה.אבל הוא גם יהפוך למנוע.להשראה.לקריאה פנימית לחיות את החיים כפי שהם חלמו – מלאי אהבה, יצירה, משמעות.

הם נמצאים איתנו – בכל בחירה אמיצה.בכל חיוך שאנחנו בוחרים לחלק. בכל פרויקט שאנחנו יוצרים מתוך הלב.בכל חיבוק שלא דחינו.בכל רגע שבו לא ויתרנו לעצמנו.

לזכור – ולחיות

בימים האלה, אנחנו מוזמנים לא רק לזכור – אלא לחיות מתוך זיכרון. לתת להם יד בתוכנו. לשמוע אותם. להרגיש אותם.ולשאול את עצמנו כל יום:האם אני חי את מה שהם היו רוצים לראות?האם אני נותן לעולם הזה עוד טוב בזכותם?האם אני נותן לחיים האלה את המשמעות שהם ראויים לה?

זו דרכנו לכבד. זו דרכנו לאהוב.זו דרכנו להיות המשך חי לנשמות הגדולות האלה.

זיכרון הוא לא רק מבט לאחור. זיכרון אמיתי הוא הסכמה לאהוב כל יום מחדש.