“כל רגש הוא שער לא מחסום”

כמה פעמים אנחנו מנסים להתחמק מרגשות קשים?

דוחפים הצידה את הכעס, הפחד, העצב? חושבים שאם לא נרגיש אותם, הם לא יהיו שם?

הסכמה להרגיש היא הסכמה להשתנות. כל רגש הוא מסר.

הכעס יכול להראות לנו איפה הגבולות שלנו נפרצים. הפחד יכול להזהיר אותנו על מה שחשוב לנו. העצב יכול לפתוח את הלב שלנו לחמלה עמוקה יותר.

כשאנחנו מפסיקים להתנגד לרגש ומתחילים להקשיב לו, הוא הופך מאויב לבעל ברית. הוא הופך ממחסום שעוצר אותנו לשער שמוביל אותנו למקום עמוק ואמיתי יותר בעצמנו.

הדרך היא דרך הרגש, לא מסביב לו. כשאנחנו מוכנים לחוות במלואו את מה שקורה בפנים, אנחנו מוצאים שמעבר לכל רגש יש שלווה, חופש ואהבה.

מתי הפכנו רגשות לאויבים?

הרבה מאיתנו גדלו עם המסר הסמוי או המפורש שרגשות הם דבר שצריך "לשלוט עליו", "להתגבר עליו", או פשוט "להשאיר בצד כדי להמשיך לתפקד". אבל מה אם דווקא היכולת שלנו להרגיש היא המפתח להתקדמות, לא העיכוב?

תארו לעצמכם שאתם נוסעים בכביש, וברגע מסוים מופיע שלט: "מעקף כביש חסום". הרגש, לעיתים קרובות, נתפס בדיוק כך: מחסום שמפריע להתקדמות. אבל אולי השלט הזה לא אומר לעצור אלא פשוט מזמין אותנו להאט, לשים לב, להבין איפה בדיוק אנחנו נמצאים ולמה.

רגש הוא מורה, לא אויב

כשאני יושב מול משתתפים בקורס או מלווה בתהליך אישי, אני רואה את זה שוב ושוב: הרגע שבו מפסיקים להילחם ברגש, הוא הרגע שבו מתחיל הריפוי. לפעמים לפעמים בוכים. לפעמים כועסים. לפעמים מתכווצים מפחד. אבל כאשר מרשים לעצמם להיות עם זה, בלי הסברים, בלי שיפוטיות, בלי נסיונות להסתיר - משהו נפתח. משהו אמיתי.

לכל רגש יש תפקיד

הכעס נושא בתוכו מסר של הגנה. הוא לא תמיד נעים, אבל הוא כן מדויק. הפחד מאותת על מה שחשוב לנו, על הגבולות שלנו, על המקומות שבהם יש לנו מה להפסיד. העצב אולי הקשה מכולם - יכול להמיס את החומות ולהוביל אותנו למקום של חמלה עמוקה, גם כלפי עצמנו.

כשלומדים להקשיב, ולא רק להרגיש, נפתחת דלת להבנה עצמית חדשה.

לא לברוח – לנוע יחד

אנחנו לא צריכים לפחד מהרגש. אנחנו צריכים ללמוד לנוע אתו.

כן, לפעמים זה מפחיד. לפעמים זה מציף. לפעמים יש תחושה שזה "יותר מדי". אבל כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לעבור ״דרך״ הרגש, במקום לנסות לעקוף אותו, אנחנו מגלים משהו מדהים: אנחנו לא נתקעים. להפך – אנחנו מתייצבים. אנחנו נעשים שלמים יותר, יציבים יותר, נוכחים יותר.

רגשות שלא הרגשנו, נשארים איתנו

כל רגש שלא הרגשנו עד הסוף, נשאר בתוכנו כמו ילד שלא קיבל תשומת לב. הוא יבקש תשובה, יבקש הכרה. אבל כשנקשיב לו באמת, נראה שהוא פשוט רוצה שנראה אותו, שנבין מה הוא בא ללמד.

ולפעמים, דווקא שם, באותו מקום שאנחנו הכי פוחדים לגעת בו, מחכה לנו חופש חדש. שקט שלא ידענו שאפשרי. אהבה עצמית שלא תלויה בנסיבות.

תרגול קטן, שינוי גדול

אז אם יש רגש שמטריד אתכם, אולי הוא לא בא להפריע. אולי הוא בא להוביל.

מה יקרה אם בפעם הבאה שהפחד עולה, תאמרו לו: "שלום, אני שומע/ת אותך"?מה יקרה אם תישארו עם הכעס עוד רגע, ותשאלו: "מה אתה מנסה להגן עליי?"מה יקרה אם תתנו לעצב להיות איתכם, בלי למהר לשנות את התחושה?

להקשיב לעצמנו אחרת

רגשות לא נועדו לחסום אותנו. הם נועדו להזיז אותנו.

הדרך פנימה תמיד מתחילה בהקשבה.

ומה את.ה תבחר.י להרגיש היום?

איזה רגש אתם מנסים להימנע ממנו? מה יקרה אם תתנו לו להיות שער במקום מחסום?