top of page

כשאתה באמת שומע גם הלב מדבר



כמה קשה באמת להקשיב.

לא רק לחכות שהאדם השני יסיים את המשפט שלו כדי שנוכל להגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד.

אלא להקשיב באמת. לתת לדברים להגיע אלינו,

לתת לעצמנו להיות מושפעים ממה שנאמר.

ree

ההקשבה העמוקה היא אמנות נדירה.

היא דורשת שנעצור את הרעש בראש שלנו,

שנתרווח לגמרי לנוכחות של האדם השני.

שנשמע לא רק את המילים,

אלא גם את מה שלא נאמר, את הרגשות שמתחבאים מאחורי הפרצוף.


כשאנחנו מקשיבים ככה, משהו קסום קורה.

הלב פותח את שפתו הייחודית.

הוא מתחיל להשתף, לגלות, להראות את מה שנשאר חבוי.

החיבור הופך אמיתי.


ההקשבה הזו היא מתנה שאנחנו נותנים זה לזה ולעצמנו.

היא אומרת “אתה חשוב לי מספיק כדי שאשתהה איתך במלואי”.


מתי בפעם האחרונה באמת הקשבתם למישהו?

מה תגלו אם תקשיבו גם ללב שלכם?


יש הקשבה שנעשית מתוך הרגל – אנחנו שומעים את המילים, מהנהנים, אולי אפילו עונים. אבל מתחת לפני השטח, אנחנו עסוקים בדבר הבא שאנחנו רוצים לומר, בשיפוט שקט שמתנהל בראש, או ברשימת המטלות של היום. ההקשבה הזו משאירה אותנו לבד, גם כשאנחנו בתוך שיחה.


ואז יש הקשבה אחרת.

כזו שמחייבת נוכחות.

כזו שאי אפשר לזייף.

זו הקשבה שבאה מתוך בחירה להיות לגמרי כאן. עם האחר. עם עצמנו.


לא מזמן, שוחחתי עם אישה שעברה טלטלה גדולה בחיים שלה. ישבנו יחד, והיא סיפרה. ולרגע, לא אמרתי מילה. לא מתוך ניתוק אלא מתוך בחירה. מתוך רצון אמיתי לשמוע. והיה רגע אחד בשיחה ההיא שבו היא הפסיקה, הסתכלה בי, ואמרה בשקט: "אני לא יודעת למה, אבל זה הרגיש כאילו הקול שלי סוף סוף הגיע למישהו."


המשפט הזה נגע בי עמוק.

הוא הזכיר לי שוב שכשאנחנו באמת נוכחים, הלב שלנו מדבר - וגם הלב של מי שמולנו.


וכמה מעט פעמים אנחנו באמת מקבלים את ההזדמנות הזו.

אנחנו חיים בעולם רועש, עמוס במילים, דעות, הודעות.

אבל עמוק בפנים, מה שכולנו מבקשים זה לא שיסכימו איתנו – אלא שישמעו אותנו.


להקשיב באמת זה לא להסכים.

זה לא לשפוט.

זה לא למצוא פתרון.

זו הזמנה להחזיק מרחב, להיות עדים לחוויה של מישהו אחר, ולאפשר לה להתקיים.


וכשאנחנו עושים את זה – משהו קורה גם בתוכנו.

משהו נרגע.

משהו מתאזן.


בין אם זו שיחה עם בן משפחה, חבר קרוב, קולגה או אפילו מישהו שאנחנו פוגשים באקראי, ההקשבה העמוקה היא מתנה נדירה שאנחנו יכולים לתת בכל יום.


והיא לא שמורה רק לאחרים.

גם לעצמנו מגיעה אותה הקשבה.

מתי בפעם האחרונה ישבתם עם עצמכם בשקט, בלי להסיח את הדעת, בלי לשפוט?

פשוט להיות. להקשיב ללב. למה שמבקש להיאמר.


בתרגולים שאני מלמד בין אם זה בסדנאות, בהרצאות או בתוך הספר, אני חוזר שוב ושוב לנושא הזה של הקשבה.

הקשבה כדרך חיים.

הקשבה כבסיס למנהיגות אמיתית.

כי רק כשאנחנו באמת מקשיבים, אנחנו יכולים לראות מעבר למה שנמצא על פני השטח.


אז אולי היום, ברגע של שקט, אפשר לבחור להקשיב.

לא ממקום של מאמץ, אלא ממקום של סקרנות.

של נוכחות.

של רצון לגלות מה נמצא ממש כאן – אם רק נעצור לשמוע.


אני מזמין אתכם לשתף

למי תקשיבו היום בלב פתוח?


לקריאה נוספת מתוך הספר שלי:



-




 
 
 

Comments

bottom of page